בקצרה: תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות נכנס לתוקף ב־14 באוגוסט 2025, והוא מחייב ארבעה סוגי גופים למנות ממונה על הגנת הפרטיות (DPO). משרד עורכי דין לא חייב במינוי רק בגלל שהוא משרד עורכי דין. אבל משרד שעיסוקו העיקרי כולל טיפול במידע רגיש במיוחד בהיקף ניכר, או שמחזיק מידע עבור גוף ציבורי, צריך לבדוק את החובה ולתעד את המסקנה. כל משרד, גם אם הוא לא חייב, צריך לעדכן את נהלי אבטחת המידע, את מדיניות הפרטיות באתר ואת ההסכמים עם הספקים.
ביולי 2026 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות את גילוי הדעת הסופי בנושא מינוי ממונה על הגנת הפרטיות. זה המסמך שהרשות עצמה משתמשת בו כשהיא אוכפת את החוק ומטילה עיצומים כספיים. לכן השאלה "האם המשרד שלנו חייב ב־DPO" כבר אינה שאלה תיאורטית. במאמר הזה נעבור על מה שהשתנה, על מי חלה החובה, איפה משרדי עורכי דין עומדים ומה כדאי לבדוק כבר השבוע.
מה השתנה בעקבות תיקון 13?
התיקון אושר בכנסת באוגוסט 2024. זה העדכון המקיף ביותר לחוק הגנת הפרטיות מאז שנחקק ב־1981, והוא מקרב את הדין הישראלי לתקנות ה־GDPR האירופיות. השינויים המרכזיים:
- סמכויות אכיפה רחבות לרשות להגנת הפרטיות: הטלת עיצומים כספיים משמעותיים, בהתאם לחומרת ההפרה ולהיקף המאגר ורגישותו.
- פיצוי ללא הוכחת נזק: מי שנפגעה פרטיותו יכול לתבוע פיצוי גם בלי להוכיח נזק ממשי.
- חובת מינוי ממונה על הגנת הפרטיות בארבע קטגוריות של גופים, כפי שנפרט בהמשך.
- צמצום חובת רישום מאגרי מידע: במקום רישום כללי, נקבעה חובת הודעה לרשות על מאגרים שיש בהם מידע בעל רגישות מיוחדת על יותר מ־100 אלף בני אדם.
- הגדרה חדשה של "מידע בעל רגישות מיוחדת": בין היתר מידע רפואי, מידע על עבר פלילי, מידע פיננסי ונתוני אשראי, מידע ביומטרי, דעות ואמונות.
מי חייב למנות ממונה על הגנת הפרטיות?
סעיף 17ב1 לחוק קובע ארבע קטגוריות. מספיק שגוף עומד באחת מהן כדי שהחובה תחול עליו:
- גופים ציבוריים, וגם מי שמחזיק מאגר מידע עבור גוף ציבורי.
- גופים שעיסוקם העיקרי הוא איסוף מידע כדי למסור אותו לאחרים (סחר במידע), בהיקף של יותר מ־10,000 בני אדם.
- גופים שפעילותם העיקרית כרוכה בניטור שוטף ושיטתי של אנשים בהיקף ניכר, למשל פרסום דיגיטלי מבוסס פרופיילינג.
- גופים שעיסוקם העיקרי כולל עיבוד מידע בעל רגישות מיוחדת בהיקף ניכר. החוק מזכיר במפורש בנקים, חברות ביטוח, בתי חולים וקופות חולים, והרשות מבהירה שהרשימה אינה סגורה.
הנקודה החשובה בגילוי הדעת הסופי: אין סף מספרי ל"היקף ניכר". זה מבחן איכותי שבוחן את מכלול הנסיבות. ככל שהמידע רגיש יותר, די בכמות קטנה יותר. ואצל מי שמעבד מידע עבור לקוחות רבים, ההיקף נבחן במצטבר: הרשות נותנת דוגמה של ספק שמעבד מידע רגיש עבור 1,000 מאגרים, בכל אחד מהם על 100 בני אדם בלבד, ועדיין נחשב כמי שמעבד מידע רגיש בהיקף ניכר.
איפה משרדי עורכי דין עומדים?
משרד עורכי דין מטפל כמעט תמיד במידע רגיש: תיקים רפואיים בתביעות נזקי גוף ורשלנות רפואית, עבר פלילי בתיקים פליליים, מצב כלכלי בחדלות פירעון, ופרטים אישיים עמוקים בדיני משפחה. כדי שהחובה תחול צריך שני תנאים מצטברים: שעיבוד המידע הרגיש יהיה חלק מהעיסוק העיקרי, ושיהיה בהיקף ניכר.
ממה שפורסם עד היום עולים שלושה תרחישים שבהם משרד עורכי דין צריך לבחון את החובה ברצינות:
- משרדים שהמידע הרגיש הוא לב הפעילות שלהם, כמו משרדי נזיקין ורשלנות רפואית עם מאות תיקים פעילים, משרדים פליליים גדולים או משרדי חדלות פירעון שמנהלים תיקים רבים.
- משרדים שנותנים שירות לגוף ציבורי ומחזיקים בשבילו מידע, למשל משרד שמנהל גבייה או תביעות עבור רשות מקומית.
- משרדים שמשתמשים בכלים שמנטרים גולשים באופן שיטתי בהיקף גדול, בעיקר בשיווק דיגיטלי אגרסיבי. זה תרחיש פחות נפוץ, אבל כדאי להכיר אותו.
גם משרד שמגיע למסקנה שהוא לא חייב במינוי צריך לתעד את הבדיקה ואת הנימוקים. ומי שממנה ממונה צריך לדעת שהרשות מבהירה שמינוי פורמלי לא מספיק: הממונה צריך ידע מעמיק בדיני הגנת הפרטיות, הבנה טכנולוגית מספקת ומעורבות אמיתית בתהליכים. אפשר למנות עובד מתוך המשרד או נותן שירות חיצוני.
מה כל משרד צריך לבדוק עכשיו: שש נקודות
- מיפוי מאגרי מידע: איזה מידע המשרד מחזיק, על כמה אנשים, באילו מערכות, ומי נחשף אליו.
- בחינת חובת המינוי: לעבור על ארבע הקטגוריות ולתעד את המסקנה בכתב.
- נהלי אבטחת מידע: הרשאות גישה, גיבויים, סיסמאות, עבודה מהבית וניהול אירועי אבטחה.
- הסכמים עם ספקים: מערכת ניהול תיקים, ענן, CRM, מערכות דיוור וכלי בינה מלאכותית. כל ספק שנחשף למידע של לקוחות צריך הסכם שמסדיר את ההגנה עליו.
- האתר של המשרד: מדיניות פרטיות מעודכנת, טפסי יצירת קשר שאוספים רק את מה שצריך, ושקיפות לגבי עוגיות ופיקסלים של מעקב. כאן נפגשים דיני הפרטיות עם השיווק הדיגיטלי של המשרד.
- תוכנית תגובה לאירוע: מי מחליט, את מי מעדכנים ותוך כמה זמן, אם מידע של לקוחות דולף.
הזדמנות לעורכי דין שמתמחים בפרטיות
תיקון 13 יצר ביקוש חדש: ארגונים מחפשים מי שיבדוק אם הם חייבים במינוי, יכין נהלים, ילווה אותם מול הרשות או ישמש כממונה חיצוני (DPO as a Service). חלק גדול מהחיפושים האלה מתחילים בגוגל ובמנועי תשובות כמו ChatGPT, בשאלות כמו "האם אני חייב למנות ממונה פרטיות" או "מה זה תיקון 13". משרד שעונה על השאלות האלה באתר שלו, בשפה ברורה ועם עמודי שירות ממוקדים, נמצא שם ברגע שהלקוח מחפש.
אם אתם מתמחים בתחום, כדאי לקרוא גם על קידום אתרים לעורכי דין בתחום הגנת הפרטיות ועל קידום אתרים לעורכי דין בתחום ניהול סיכונים וציות.
שאלות נפוצות
מתי נכנס תיקון 13 לתוקף?
ב־14 באוגוסט 2025. הוא אושר בכנסת ב־5 באוגוסט 2024. גילוי הדעת הסופי של הרשות בנושא מינוי ממונה פורסם ב־14 ביולי 2026.
האם כל משרד עורכי דין חייב למנות DPO?
לא. החובה תלויה בשאלה אם המשרד נכנס לאחת מארבע הקטגוריות בחוק. משרדים שמידע רגיש הוא חלק מרכזי בעיסוק שלהם ובהיקף ניכר, או שמחזיקים מידע עבור גוף ציבורי, צריכים לבדוק את החובה לעומק ולתעד את המסקנה.
מה נחשב "היקף ניכר"?
אין מספר קבוע. הרשות בוחנת את מכלול הנסיבות: סוג המידע, מספר האנשים ונסיבות העיבוד. ככל שהמידע רגיש יותר, די בכמות קטנה יותר.
אפשר למנות ממונה חיצוני?
כן. החוק מאפשר למנות עובד בארגון או נותן שירות חיצוני, ובלבד שהממונה בעל הידע הנדרש, עצמאי ומעורב בפועל בתהליכים הנוגעים למידע אישי.
מה הסיכון אם לא עומדים בדרישות?
הרשות יכולה להטיל עיצומים כספיים, ונפגעים יכולים לתבוע פיצוי בלי להוכיח נזק. מעבר לזה יש פגיעה באמון הלקוחות, שבמשרד עורכי דין היא אולי הסיכון הגדול מכולם.
המאמר נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. לבדיקת החובות של משרד מסוים יש לפנות לעורך דין המתמחה בדיני הגנת הפרטיות.